פרידה מחיתולים- איך מתחילים?

פרידה מחיתולים איך מתחילים?

שואלים. מה יש בחיתול.

מרגישים רטוב? זה פיפי. זה כבד. זה קקי.

הקקי רוצה לשירותים.

איפה אמא עושה פיפי וקקי? בשירותים.

איך אבא עושה פיפי? בעמידה.

גם סבתא עושה בשירותים. וגם השכנה

והכלב שלנו עושה בגינה:-)

ומסבירים- ביי ביי קקי. הקקי יוצא, נכנס עוד אוכל ואז יש קקי חדש.

ילדים רוצים לעשות גם, כמו שאנחנו עושים.

מבקשים לשירותים. מבקשים בלי חיתול.

לא צריך פרסים ולא מחיאות כפיים.

זהו שלב טבעי של הדמות להורים, יציאה לעצמאות ויש שמחה טבעית מתוך תחושת היכולת והעצמי המתפתח.

האם אני חייב לעשות עכשיו? האם מצפים ממני לקקי?

כשיושבים על הסיר או הישבנון ולא יוצא. אז אין. יבוא אח'כ. הגוף שלך יודע. אנחנו נחכה ונקשיב לגוף. שהתחושה תהיה רגועה וטבעית

להפרדות מהחיתול יש קשר רגשי

האיזון שבין להתאפק ולעזוב, להחזיק מול לשחרר. לדעת מה שלי. את התחושה הזו ממשיכים הלאה בבגרות.

לכן שימת הלב היא כבר מינקות- מה אומרים בהחלפת חיתול-

הקקי יצא מהגוף שלך. נתת לנו מתנה.

הנה הקקי שלך יצא. איזה יופי של קקי.

האם אתם קוראים לקקי מלוכלך? נגעלים?

מה שבהמשך בגמילה, האם נפטרים מהקקי מהר כי זה איכסה?

הקקי הוא חלק משלב התפתחותי ובו נפרדות ושליטה. זה השלב בו מתפתחת תחושת שייכות, הזדהות וגם עצמאות. רצון ב 'כיבוש' הצעצועים שהם כולם שלי. מה שאני רוצה מול רצון ההורים. וחשוב שיהיה לנו רצון משותף. יחד.

מהי הבשלה? מוכנות. הגוף אינו פרי שהופך מירוק לצהוב או אדום.

יש פה תהליך אישי. יש מי שמעולם לא היו עם חיתול ותהליך ההיכרות עם תחושת הגוף התפתח אחרת.

כך גם ההתייחסות שלנו לגוף של הילדים שלנו.

יש פה הזדמנות גם לנו להתפתח.

האםהתהליך מלחיץ אותנו. רוצים מהר.

האם הלכלוך לא נעים לנו. רוצים שהבית ישאר נקי.

איפה פוגש אותנו ה' לא', הקקי שיוצא באמצע הסלון, רגע אחרי שביקשנו ללכת לשירותים.

כמה אנחנו מסוגלים לשחרר. לתת לילד ולילדה בעצמם. להכיר את הגוף. לנגב. לנקות את עצמם (בעזרתנו ובהשגחתנו כמובן),

לאפשר קיום של נקי וגם מלוכלך בחים שלנו.

כשהבן הקטן שלי התחיל הפרדות מחיתול

הגדול צעק שזה מסריח… אז אנחנו צחקנו ויצא מזה שיר שהקטן חיבר בעצמו:

זה מסריח אותי… זה מסריח אותי

זה קקי. זה פיפי. זה פלוצים

וזה שלי

אני פה לשאלות :-) גילי. זמינה בפייסבוק לכל שאלה

#הורות #תינוקות #ילדים

פוסטים נבחרים