לגד(ו)ל חופשי

מהו חופש? ומהם גבולות חופש?

אחת הסיבות שהתחברתי לחינוך הדמוקרטי, היא השילוב הנכון בעיני, בין חופש לעיטוף.

לעיתים נדמה לנו שאם נגביל את הילד, לא נאפשר לו לצאת לשחק בחוץ כי הגיע שעת שינה,

אז אולי אנחנו מונעות ממנו חופש?

האם חופש הוא לקבל כל מה שאנחנו רוצים?

פה, תפקיד ההורה, להבחין בין רצון לצורך.

צורך הגוף בשינה, ימנע מהרצון לשחק להתקיים.

אם נבחין בכך מראש, נוכל להביא את הילד למצב שינה, בזמן שהוא רגוע ובדרך שאנחנו יודעות שמתאימה לו.

אם לא, הגוף ממילא ידרוש את שלו. יתכן בכי, או כעס, חוסר שקט בגוף.

אז לא מנענו חופש. הובלנו לצורך האמיתי.

ואיך זה בגן?

אם הילדים יתרוצצו לכל עבר,

האם הם חופשיים?

בגן שלי, אנחנו מאפשרות בחירה:

תרצו הבוקר לשחק בחצר המתקנים?

מי רוצים ורוצות להצטרף אלי לקפץ בטרמפולינה

ומי בוחרים ובוחרות להשאר בחצר הזו?

מי יוצאים איתי לטיול בפרדס, ומי נשארים לעזור סדר את הגן?

אם בחרו והתחרטו? יש בכך לימוד על החים.

לא מנענו מהם דבר. הם בחרו, הזמן עבר.

הגוף דורש רגיעה, אכילה.

אנחנו לא נעזור להם, אם ניתן 'אז רק עוד 5 דקות בטרמפולינה ודי'

זה מרגיע את השקט שלנו בלב, שלא מנענו, שלא פגענו.

זה לא באמת תורם לילדינו.

יש להם עוד ימים, ועוד בחירות ועוד משחקים והנאות. הכל טוב.

אז למה זה מרגיש שפגענו?

חוסר החלטיות שלנו מובילה לבלבול

וגם שפה שלעיתים מרחיקה.

עדיף לקחת פיזית בחיבוק למקום אחר (גם אם יש בכי) מאשר להתנות תנאים ולהכנס למצב שבו אנחנו חשות כעס בגוף.

אם לא תבוא אז… (מרחיק)

אמרנו רק 5 דקות ודי (בלבול מחוסר החלטיות)

והנה נכנסנו והבכי שקט. החיוך חזר. ריח האוכל מזכיר את הרעב שבגוף.

מי יחלקו היום את הסכו'ם?

יש בכך העצמה. חיזוק תחושת היכולת והעצמאות

ויחד עם זאת, שמירה על מקומי כמבוגר מוביל,

ששומרת על בטחון הילדים ופועלת מתוך קשיבות לצרכים.