קצת נח'ת

נח'ת. נקודת חוסר התוחלת.

אני זוכרת שקראתי את המושג לראשונה. וואו כמה נחת זה להכיר בנח'ת -

הרגע שאחרי הקושי. אחרי הבכי. הרגע בו הילד הוכל, הוציא, נרגע, והשלים עם מצב או החלטה הורית שעשינו. הרגע בו הילד התאבל על מה שלא אפשרי

ושחרר את התסכול.

מה זה לא? זה לא יאוש. זה לא חוסר אונים מול צורך שלא ימומש.

הצורך- ניתן למימוש. אנחנו כאן כעוגן לילד וכמגדלור, למצוא דרך נוספת, אחרת למלא את הצורך הראשוני.

אז מה זה לילד?

נח'ת זה אחרי שהילד בכה כמה שהוא צריך ואנחנו הינו שם לאפשר לו

נח'ת זה כשחיבקנו והכלנו ונשארנו בהחלטתנו ההורית מהמקום שלנו כמנהיג-ה

נח'ת זה אחרי שאמרנו לילד כמה אנחנו אוהבים אותו. בלי תנאים. בלי אם אז. גם עכשיו כשהוא צורח לי באוזן ובועט בי כי אמרתי שהגיע זמן ללכת.

ועדין, זו לא הדרך, זה לא הפתרון. אחרי שנבין שהולכים עכשיו ונוציא את כל התסכול, מזה שלא נשארנו... נבין שמה שמרגיש לי בגוף זו בעצם עייפות וזה צורך שאפשר בהחלט למלא בקלות ובאהבה.

נח'ת זה הרגע שהוא נרגע ומבקש לשמוע דיסק באוטו ועוצם את העיניים.

ובנימה מחוייכת ;-) מה עם נח'ת לאמאבא?

נח'ת זה הרגע ששחררנו את הפנטזיה שהחים שלי ישארו בדיוק כפי שהיו לפני שילדתי

נח'ת זה הרגע שלא מחפשים יותר פתרון מהיר אלא מקבלים את מה שיש (ואפילו ניהנים מזה). ככה זה תינוק/פעוט. לפעמים הוא לא ישן לילה שלם רצוף.

נח'ת זה הרגע שמבינים שעכשיו אנחנו פה בשבילם. זה הזמן שלנו לתת ולהיות שם גם במחיר ויתורים משלנו וזה בסדר (ומההארה הזו, פתאום נמצא לנו זמן פנוי).

נח'ת זה הרגע שאת מפסיקה להתיש את עצמך בחיפושים איך לסדר את הכל 'כמו שצריך' ומרשה לעצמך פשוט להיות (ואיכשהו הצרכים מסתדרים עם המציאות)

אז אמאבא, איפה אתם מוצאים נחת? תמצאו לכם שבט. it takes a village to raise a child

לא תמיד השבט הקרוב, הוא השבט שלכן… לא תמיד השבט שגדלתן לתוכו, הוא השבט שלכן… לא תמיד השבט שאליו מזמינים אתכן ומבטיחים לכן בו הבטחות הוא השבט שלכן…

לפעמים תמצאו חברה אחת שתוביל אתכן ועוד אחת תצטרף... וזה כל מה שצריך,...

נח'ת. ותרו על הפנטזיה, שימו בצד את המוסכמות החברתיות ושחררו. הקשיבו ללב שלכן.

ותנו מודל לילדיכן להקשיב גם הם לליבם.

EndFragment

#תינוקות #הורות